החלטה בתיק בש"א 418/07

1.         לבית משפט השלום הוגשו על ידי מנחם אפרים וחברת מ. אפריים ובניו בע"מ שתי תביעות כנגד זכריה דמארי והשקדיה בע"מ. האחת ת.א. 13989/95 והשניה ת.א 30/97.

התביעה הנוכחית הוגשה במקורה לבית משפט השלום כתביעה שכנגד בת.א. 30/97 שהגישו אפרים מנחם ומ. אפרים ובניו בע"מ כנגד זכריה דמארי והשקדיה בע"מ. התביעה שכנגד הועברה ע"י בית משפט השלום  לבית המשפט המחוזי  מטעמי סמכות עניינית.

בפסק דינו של בית משפט השלום שדן בשתי התביעות במאוחד (כב' השופטת א. פריאל, פסק דין מ- 5.1.03) נדחתה התביעה בת.א. 13989/95 ואילו התביעה בת.א. 30/97 נדחתה ברובה ונתקבלה רק לענין השבת שליש מהסכום ששלם מנחם בגין מימוש ערבות, בסכום של 8,685 ש"ח.

            התביעה הנוכחית, שהחלה כאמור כתביעה נגדית בבית משפט השלום, הוגשה מחדש בבית המשפט המחוזי ב- 8.4.99 וקיבלה מספר ת.א. 431/99.

2.         עוד ב- 19.2.01 הסכים ב"כ התובע דמארי, בין היתר, כי חלק התביעה הוא תביעה נגזרת וכי יהא עליו לשקול האם עליו לפעול בדרכי הפרוצדורה המתייחסות להגשת תביעה כזו. באותו שלב הוריתי כי הדיון בתביעה הנוכחית יתקיים לאחר שינתן פסק דינו של בית משפט השלום בתביעות הנ"ל.

            לאחר שניתן פסק הדין בבית משפט השלום (5.1.03), הוריתי כי על התובע לבצע מעבר על כתב התביעה, להשמיט ממנו עניינים שאינם אקטואלים או הוכרעו, ולבצע הפרדה ברורה בין עילות התביעה ובעיקר בין חלק התביעה אותו הוא מבקש להגיש כתביעה נגזרת. בהמשך הוריתי על הגשת בקשה לתיקון התביעה.

            כתב תביעה מתוקן הוגש ב-8.12.03, כנגד 4 נתבעים - אפרים מנחם, מ. אפרים ובניו ב"מ, א. מנחם ובניו שירותי אריזה רג'י והסעות בע"מ ומוניות השקדיה קרית אתא בע"מ.

בס' 1 ב. שבו מורה  כתב התביעה המתוקן כך :-

"הנתבעת מס' 4 הינה חברה פרטית מוגבלת במניות, אשר עיסוקה היה הפעלת תחנת מוניות ותביעה זו מוגשת גם בשמה כתביעה נגזרת. לצרכי נוחות תכונה הנתבעת מס' 4 להלן "התובעת"".

בהמשכו כולל כתב התביעה המתוקן חלק עובדתי כללי, תביעה נגזרת, ותביעה אישית של התובע.

בכותרת כתב התביעה המתוקן, כמו בכתב התביעה שהוגש ב- 8.4.99, מופיע זכריה דמארי כשבצד שמו רשום "התובעים".

            במהלך קדם המשפט הסכימו הצדדים כולם להליך של בוררות וקודם לכן אף להליך של גישור, אך מחמת הודעתו של בא כוחו של מר מנחם, המטפל בייצוגו מטעם הסיוע המשפטי, לפיה הסיוע המשפטי איננו מממן הליך של בוררות, לא הסתייע לענין זה.

3.         אפרים מנחם, באמצעות עו"ד דנה, הגיש בקשה זו לסילוק על הסף.

טוען מנחם בעיקרו כי ככל שניתן להבין מניסוחו המעורפל של כתב התביעה המתוקן, התביעה מתיימרת להיות תביעה נגזרת, כי התובע לא נקט בצעדים הנדרשים טרם הגשתה של תביעה כזו על פי סעיפים 8-194 לחוק החברות, כי החברה שדמארי מתיימר לתבוע בשמה כבר אינה קיימת במשך שנים וכי אין אישור להגשת התביעה הנגזרת.

            אשר לתביעה האישית, נטען כי סעיפים 25-22 אינם מבססים כל עילת תביעה אישית ויש לסלק תביעה זו על הסף.

            קיצור הדבר הוא שמנחם מבקש להורות על דחיית התביעה על הסף ולחילופין על מחיקתה.

            בתגובתו של דמארי לבקשה, מאשר בא כוחו כי המפורט בכתב התביעה עד סעיף 21 עניינו בתביעה נגזרת וטוען כי הדרישה לקיום התנאים המוקדמים להגשתה הינה דרישה "רשעית" .

            נטען כי אין צורך בהגשת בקשה נפרדת לצורך הגשת תביעה נגזרת, כי מקום שהחברה אינה מתפקדת יתכן לכאורה להקל בדרישות המקדמיות של הגשת דרישה לחברה, כי בעל השליטה בחברה הוא מנחם ופניה מוקדמת לקבלת תגובתה והסכמתה של החברה הנה אבסורד שכן מנחם עושה בחברה כבתוך שלו תוך ריקונה. נטען כי לשם מעבר הסף לאישור התביעה בתביעה נגזרת אין בית המשפט צריך להכריע בפלוגתאות או לקבוע ממצאים ונזכר כי בת.א. (י-ם) 7438/05 נקבע לאחרונה כי כשלחברה קיימת עילת תביעה, קיימת אפשרות  לבעלי מניותיה לתבוע בתביעה נגזרת כשהטענה כי תביעה נגזרת המוגשת על ידי בעלי המניות יש להגיש על פי סימן א' לפגרק השלישי לחוק החברות נדחתה.

עוד נטען כי היה ובית המשפט יסבור אחרת אין למחוק או לדחות את התביעה על הסף אלא לאפשר למבקש לתקן את הטעון תיקון.